כיצד להשיג את הצבע החום-זהוב המושלם
האם תהיתם מדוע יש לחמים שנראים כאילו הם יצאו ממאפייה מקצועית, בעוד שאחרים נראים פשוט… בצבע בז’?
זה לא קשור רק להגדלת החום. זה קשור לאופן בו החום פוגע בבצק. אנו משתמשים בנורות הלוגן בעלות גלים קצרים – מסיבה ברורה: הן חודרות ישר לפני השטח של הבצק. כך מתחילה תגובת מאייר – התהליך שיוצר את הטעם החום והמעושן של הלחם, מבלי שהחלק הפנימי של הלחם יהפוך לקרוטון.
זו בעיה של איזון.
אי אפשר פשוט להגדיל את החום ולקוות לתוצאה טובה. אם החום גבוה מדי, החלק העליון של הלחם יישרף לפני שהחלק הפנימי שלו יספיק להתחמם. אם החום נמוך מדי, הלחם יישאר בצבע חיוור.
אנו בוחרים את הנורה המתאימה בהתאם למרחק שבו היא נמצאת מהאוכל, ולכמות החום שהיא צריכה לספק.
לדוגמה, עבור תוספות לפיצה – צריך חום עז ומהיר כדי שהגבינה תרתח והקרום של הפיצה יהפוך לחום בתוך שניות. אנו יכולים לשנות את ההספק והמתח כך שהחום יתאים בדיוק למהירות התנועה של הפיצה. רק תשימו לב: אם אתם מגדילים את ההספק כדי להאיץ את תהליך האפייה, עליכם לעקוב אחר המסגרת של התנור. חום יתר בנקודה אחת עלול לגרום לעיוות של המתכת.
הטכנולוגיה שמאפשרת את האור
נורות אלו משתמשות במעטפת קוורץ ובמעגל הלוגן. בשפה פשוטה: זה מונע מהחוט הטונגסטן להתאדות. כך הזכוכית נשארת שקופה, והחום נשאר קבוע, יום אחר יום.
אנו יכולים לייצר נורות אלו באורכים שונים ועם חיבורים שונים, כך שהן יתאימו למקום שיש לכם. ואם החלל בתנור שלכם צר, או שאתם צריכים רמת אור מסוימת, אנו יכולים להתאים את הממדים ואת רמת האור כדי שהן יתאימו לצרכים שלכם.
דבר אחד שצריך לשים לב אליו
הבעיה היא שנורות בעלות עוצמת אור גבוהה נותנות חום מיידי, אך הן דורשות הרבה אנרגיה. עליכם לוודא שהחיבורים והשלטים שלכם יכולים לעמוד בעומס. אם החיבורים לא עומדים בדרישות, הם עלולים להישרף מוקדם מדי. זו בעיה פשוטה לפתרון, אך זו דווקא כזו שיכולה לחסוך לכם צרות גדולות בעתיד.